ספר מבוגרים "השדים של סבתא"

ראיון עם הסופרת יעל קריצוק, מתגוררת ברומא, ממש ליד האפיפיור. המשפחה שלה גרה בקיבוץ כפר הנשיא שבגליל העליון. נשואה פלוס 2, מחברת הספר "השדים של סבתא" שיצא לאור ביולי 2020.

אז איך הכול התחיל?

סבתא שלי, אגדה שנויה במחלוקת, סיפרה לי בילדותי אין-ספור סיפורי ילדות מרגשים ומצחיקים, ואז הייתה גוערת בי: "את רושמת? יום אחד תכתבי עלי ספר, כולם יקראו ויבכו!" סיפור אמיתי, נשבעת.

במשך זמן רב המילים שלה התבשלו לי בתוך הראש, דייסה שלמה שהתערבבה ונדחקה על ידי מרוץ החיים הרגיל, עד שיום אחד עברנו לכפר. לקחנו בית מקסים בטוסקנה, מוקף בכרמים ושכנות חטטניות. בעלי עבד בבית החולים הקרוב ואני… נשארתי בבית להכין קציצות. ככה קרה שהוא קנה לי כיסא משרדי ואמר לי בחיוך: "יאללה, שבי לכתוב את הספר."

אז ספרי למי שלא מכיר, על מה הספר?

זהו סיפור חייה של סבתא שלי, אישה צבעונית, קולנית ובלתי מתפשרת, שנולדה בארץ למשפחה תימנית ממחנה יהודה – מושבה של חול ואבק, תחת אנחות האכזבה של אמה ובצל הכיבוש הבריטי. אחותה יפה ממנה, לאחיה הבנים יש זכויות יתר בבית, ורק אביה, שומר נפשה, הוא המקלט שלה.

יום אחד היא רואה רוחות. לפחות כך סיפרה לי בפה מלא. ומאז הן כמו שכנו בה, טרפו את מנוחתה, ואולי אף הפכו אותה לאישה הזאת שגודשת את הסיפור הזה, שאת מרביתו בדיתי מדמיוני.

זהו ספר מאוד ארץ-ישראלי, הוא מחבק את ההיסטוריה של ארצנו ואת התרבות התימנית. כתוב בהרבה הומור וכמובן מכול הלב.

מה המסר שהכי חשוב לך להעביר?

אני לא בטוחה שיש בו מסר כלשהו, הייתי רוצה מאוד שהוא ירגש ויצחיק וייתן ערך תרבותי למי שיקדיש לו מזמנו. אבל אם אני צריכה לחשוב על מסר, אז 'המציאות עולה על כל דמיון' הוא בהחלט מתאים.

על כריכת הספר עבדנו בערך חודש וחצי, לא הכרנו לפני וגם לא היינו חברות בפייסבוק, את זוכרת איך הגעת אליי?

חיפשתי מאייר/ת לכריכה באחת מקבוצות הסופרים בפייסבוק והשם שלך הופיע תחת המלצה חמה. נכנסתי לדף הפייסבוק שלך, והתאהבתי!

מסקרן אותי לדעת, האם למדת דברים חדשים בתהליך העבודה שלנו על הספר?

כמובן. זו הפעם הראשונה שמישהי לא משוחדת (כמו משפחה וחברים) קוראת את הספר. זה מילא אותי אושר לגלות שאהבת ושהוא ריגש אותך. הסקיצות הראשוניות שהגשת לי, בקו פשוט ויפה מכל קשקוש שאי פעם אצליח לעשות, הראו לי זווית ראיה אחרת לגמרי, חשפו בפני היבטים שלא חשבתי עליהם כאשר כתבתי מהבטן. זה העניק לי בטחון.

מה היה לך קשה בתהליך?

בהתחלה הייתי מקובעת על רעיון כלשהו שהתמסמס ככל שהוספנו לדבר על הספר. אבל השינוי דווקא בא לי בקלות, הרגשתי מאוד נוח להשאיר את גורלה של סבתא לחסדיהם של העפרונות הצבעוניים שלך.

מה גרם לך שמחה בתהליך?

ללא ספק את, שלקחת את הפרויקט אל הנשמה והשקעת בו את כל כולך והתרגשת לשתף אותי. חיכיתי לשיחות איתך בכל בוקר, לפני הקפה! תענוג.

מה אנחנו לא יודעים עלייך או על הספר?

כמעט כל דבר שעובר עלי אני משתפת בפוסטים שהפכו למעין בלוג אישי, כך שאני לא בטוחה שיש הרבה שלא יודעים עלי.

הדבר היחיד הוא שאני קצת חוששת, ואפילו מפחדת מהתגובות של האנשים שסבתא הייתה חלק מהחיים גם שלהם. הם יקרים לליבי, ולא הייתי רוצה לפגוע באף אחד. אני גם בטוחה שלא עשיתי את זה. אבל החשש בכל זאת קיים. צריך תמיד לזכור, שבסופו של דבר, כתבתי ספר פרוזה רווי דמיון שמיועד לכלל חובבי הקריאה.

מי הסופר/ת שהכי השפיע/ה עלייך?

יש הרבה סופרים שאני מעריכה ואוהבת, אבל אני לא חושבת שהכתיבה שלי מושפעת מאדם אחר. צימחתי סגנון לגמרי שלי, לפחות אני מקווה.

אני אוהבת מאוד סופרים עם הומור, ומאיר שלו הוא ללא ספק המועדף שלי.

ולסיום שאלת שעשוע, אם היית בעל חיים, איזה בעל חיים היית ולמה?

הרגת אותי. אני מתלבטת בין כל בעלי החיים שמשתינים בעמידה. זה נראה לי מאוד נוח. אבל אני בוחרת בג'וק – החיה הכמעט יחידה שבני האדם עדיין לא שמו בכלוב. חוץ מזה שהג'וקים הם היחידים שישרדו שואה גרעינית, לפחות ככה שמעתי.

*הספר "השדים של סבתא" יצא בהוצאה עצמית,

איור כריכה: ויקי ספיר

עיצוב כריכה : סטודיו גם וגם